19. השתדל לא לעשות לאחרים מה שלא היית רוצה שהם יעשו לך.

בקרב עמים רבים בארצות רבות במשך דורות רבים היו גרסאות של מה שנקרא ”כלל הזהב”.1

הכותרת שלעיל היא הניסוח שלו שמתייחס למעשים מזיקים.

רק קדוש היה יכול להעביר את חייו מבלי לפגוע אף פעם באחר. אבל רק פושע פוגע באלה שסביבו בלי לחשוב פעמיים.

בלי שום קשר לרגשות של ״אשמה” או ״בושה” או ״מצפון”, שיכולים להיות ממשיים מספיק וקשים מספיק, זה גם נכון שהנזק שאדם גורם לאחרים יכול לחזור ולפגוע בו עצמו.

ישנם מעשים מזיקים שאין מהם חזרה: אדם יכול לבצע מעשה נגד אחר שאי אפשר להתעלם ממנו או לשכוח אותו. רצח הוא דוגמה למעשה כזה. אפשר לראות איך הפרה חמורה של כמעט כל כלל בספר הזה עלולה להפוך למעשה מזיק ובלתי הפיך נגד אדם אחר.

הרס חייו של אדם אחר יכול להרוס את חייך. החברה מגיבה – בתי-הכלא והמוסדות לחולי נפש מלאים עד אפס מקום באנשים שפגעו בזולתם. אבל קיימים עונשים אחרים: בין אם האדם נתפס או לא, ביצוע מעשים מזיקים נגד אחרים, בייחוד בסתר, יכול לגרום לאדם לעבור שינויים חמורים, שכולם עגומים, בהתייחסותו לאחרים ולעצמו. הוא מאבד את האושר ואת שמחת החיים.

גרסה זו של ״כלל הזהב” שימושית גם בתור מבחן. כשמשכנעים אדם להשתמש בכלל הזה, הוא יכול לראות בעצמו מהו מעשה מזיק. זה מבהיר לו מהו נזק. השאלה הפילוסופית בנוגע לעשיית עוול, הוויכוח לגבי מה מוטעה, נפתרים מיד על בסיס אישי: האם היית רוצה שזה יקרה לך? לא? אם כן, זו חייבת להיות פעולה מזיקה, ומנקודת המבט של החברה, זו פעולה מוטעית. היא יכולה לעורר את המודעות החברתית. לאחר מכן היא יכולה לאפשר לאדם למצוא מה הוא אמור לעשות ומה הוא לא אמור לעשות.

בתקופה שבה אנשים לא מרסנים את עצמם מביצוע מעשים מזיקים, פוטנציאל ההישרדות של האדם צונח לשפל נמוך מאוד.

אם תוכל לשכנע אנשים ליישם את זה, נתת להם כלל שלפיו הם יוכלו להעריך את חייהם, וגם פתחת לכמה מהם פתח שיאפשר להם להצטרף מחדש אל המין האנושי.

הדרך אל האושר
חסומה בפני אלה שלא מרסנים
את עצמם מביצוע
מעשים מזיקים.

  1. 1. ״כלל הזהב״: למרות שהנוצרים רואים בו כלל נוצרי והוא מופיע בברית החדשה ובתנ"ך, גזעים ועמים רבים אחרים דיברו עליו. הוא גם מופיע ב-׳לקט כתבי קונפוציוס׳ (מאות חמישית ושישית לפנה״ס) שבעצמו ציטט מתוך כתבים עתיקים יותר. כלל זה נמצא גם בשבטים ״פרימיטיביים״. הוא מופיע בצורה זאת או אחרת בכתבים העתיקים של אפלטון, אריסטו, סוקרטס וסֶנֶקָה. במשך אלפי שנים האדם ראה בו תקן להתנהגות אתית. עם זאת, הגרסאות הניתנות בספר זה מנוסחות מחדש, מאחר שבנוסחים מוקדמים יותר הוא נחשב לאידיאליסטי מדי מכדי לקיימו. את הגרסה הזאת אפשר לקיים.