סובלנות היא אבן פינה טובה שעליה אפשר לבנות יחסי אנוש. כשבוחנים את הטבח והייסורים שנגרמו עקב חוסר סובלנות דתית לאורך כל ההיסטוריה של האדם ועד ימינו, אפשר לראות שחוסר סובלנות הוא פעילות מאוד לא הישרדותית.

סובלנות דתית לא אומרת שאדם לא יכול לבטא את אמונותיו האישיות. היא אומרת שהניסיון לערער או לתקוף את אמונותיו הדתיות של אחר היה תמיד קיצור דרך לצרות.

מאז ימי יוון העתיקה פילוסופים סתרו זה את זה לגבי הטבע של אלוהים, של האדם ושל היקום. דעותיהם של בני-סמכא בנושא עולות ויורדות כמו גאות ושפל: כיום הפילוסופיות של ״מכניזם״ 1ושל ״מטריאליזם״ 2 שקיימות מאז ימי מצרים ויוון העתיקות – הן השיגעון החדש: הן רוצות לקבוע שהכול הוא חומר ומתעלמות מכך שההסברים שלהן לאבולוציה, עד כמה שהם עשויים להיות טובים, עדיין לא מוציאים מכלל אפשרות שאולי פועלים כאן פקטורים נוספים, שאולי רק משתמשים בדברים כמו אבולוציה. אלה הפילוסופיות ה-”רשמיות” היום, ואפילו מלמדים אותן בבתי-הספר. יש להן קנאים משלהן שתוקפים את האמונות והדתות של אחרים: התוצאה יכולה להיות חוסר סובלנות ומחלוקות.

אם כל המוחות המבריקים ביותר מאז המאה החמישית לפני הספירה או קודם לכן מעולם לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא הדת או האנטי-דת, זאת זירת קרב בין אנשים, שאדם יעשה בחוכמה אם יתרחק ממנה.

מתוך ים המחלוקות הזה עלה עיקרון ברור אחד: הזכות להאמין במה שהאדם בוחר.

”דת” ו-”אמונה” לא בהכרח מצייתות לכללי ההיגיון: אבל גם אי אפשר להכריז עליהן שהן לא הגיוניות. הן יכולות להיות דברים שונים לגמרי.

העצה הבטוחה ביותר שאדם עשוי לתת לאחר בנושא הזה תהיה זאת שפשוט תקבע את זכותו של אדם להאמין במה שהוא בוחר. אדם חופשי להציג את אמונותיו כדי שיסכימו עליהן. הוא נמצא בסכנה כשהוא רוצה לתקוף את אמונותיהם של אחרים, ונמצא בסכנה הרבה יותר גדולה כשהוא תוקף אותם ורוצה לפגוע בהם בגלל אמונותיהם הדתיות.

עוד משחר ההיסטוריה של המין האנושי, האדם מצא נחמה והנאה רבה בדתות שלו. אפילו האדם הדוגל ב-”מכניזם” וה-”מטריאליסט” של ימינו נשמעים ממש כמו כוהני הדת של העבר כשהם הפיצו את הדוֹגמה שלהם.

אנשים חסרי אמונה הם חבורה עלובה למדי. אפשר אפילו לתת להם משהו שבו הם יאמינו. אבל כשיש להם אמונות דתיות, כבד אותן.

יכולות להיות מחלוקות רבות
בדרך אל האושר
כשלא מכבדים את אמונותיהם הדתיות
של אחרים.

1. 1. מכניזם: ההשקפה שלפיה החיים בכללותם הם רק חומר בתנועה, ואפשר להסבירם על-ידי החוקים הפיזיקליים לבדם. השקפה זו הוצגה על-ידי לאוקיפוס ודמוקריטוס (460-370 לפנה"ס) שייתכן שקיבלו אותה מהמיתולוגיה המצרית. התומכים בפילוסופיה זו האמינו שהם צריכים לזנוח את הדת כי הם לא יכלו להפוך אותה למתמטיקה. הם הותקפו על-ידי קבוצות דתיות אינטרסנטיות, ובתגובה תקפו את הדתות. רוברט בויל (1627-1691), שפיתח את חוק בויל בפיזיקה, הפריך את ההשקפה הזאת כשהעלה את השאלה אם הטבע עשוי היה לתכנן דברים כמו חומר בתנועה.
2. 2. מטריאליזם: כל אחת מהתיאוריות המטאפיזיות אשר רואות את העולם כמורכב מעצמים מוצקים כמו אבנים, גדולות או קטנות מאוד. התיאוריות מבקשות להסביר דברים כמו המיינד בטענה שניתן להוריד אותו לדרגת דבר פיזי או לרמת התנועות שלו.
   המטריאליזם הוא רעיון עתיק מאוד. ישנם רעיונות אחרים.